הבולסת חוקרת: חוויה ארגנטינאית לחגים

אחרי החופש הגדול שנגמר עלינו לטובה וכמעט וגבה קורבנות בנפש, ולקראת החגים הבאים עלינו עוד יותר לטובה, ישבתי לתומי והרהרתי בכל הקולינריה המלווה את חוש הטעם שלנו בחודש המיוחד הזה: ארוחות החג, הטקסים, הטעמים והריחות. חשבתי על אוכל אני מודה, אבל אט אט התחלתי להרהר בבשר, ולא סתם בשר, אלא בסדרת המוצרים החדשים המשווקים בימינו לביתנו, מבית היוצר של רשת אל גאוצ'ו.

אתם מבינים, הכול נהדר בחגים ובאמת, כל עדה מוצאת לעצמה נישה מלאה בכל טוב, אבל אני התחלתי להרהר בנישה הפרטית שלי, ובמה שיש לה להציע בתקופת החגים. עסוקה בפנטזיות על הבשר שלי (וכשאני אומרת בשר אני מתכוונת לכל המוצרים בסדרה: האנטריקוט, הצ'וריסוס, הקבבונים, ההמבורגרים והקציצות), התחלתי לבנות את ההזדמנות הבאה בה אפגוש בו.



פניתי לגאוצ'ו שלי, שהוא מומחה העל בכל מה שקשור לבשר מבחינתי. גם כשהוא מתלווה אלי לפגוש יודעי דבר מתחום הבשר ולמרות שהוא שותק בצניעותו, כשאנחנו מתרחקים בסוף הפגישה הוא מסביר ומפרט את כל מה ששכחתי לשאול.

לכן היה זה אך טבעי לי לפנות אליו ולתהות על אופן הכנת הבשר. איך זה שלאחדים זה מצליח כמו מסעדה ולאחרים זה עלול לצאת כמו משהו שמאזכר יותר סוליה של נעל. "הסיבה לכך פשוטה" השיב בקור רוח, "אבל קודם, לפני שאסביר לך אותה, נעשה תרגיל מעשי". וכך יצאנו לנו אל החורשה הכי טבעית, הרחוקה ביותר ממקום מגורינו, מצוידים במגוון המוצרים, חברים יקרים והרבה מצב רוח. אישי הביא איתו את המנגל החביב עליו, מהסוג הפשוט ביותר שאפשר למצוא בתחנות דלק והצטייד באספקה נדיבה של גחלים מהסוג הכי פשוט שיש.

כשהגענו למקום אמרתי בליבי (בפעם המי יודע כמה) אין ספק שהאיש מבין בדקויות, על גדת פלג מים, בצילן של צמרות העצים המלחשות את הבריזה, התחלנו לחוות את החוויה.



בעודו רוכן מעל המנגל, יוצר ארובת פחמים החל להסביר לי, הפירומן הקטן, על האש. השיטה הזו בה הוא משתמש, נהוגה בארגנטינה וברוב דרום אמריקה, ובשבילי וגם בשביל האג'נדה הירוקה שלי הוסיף, שהדלקת מנגל עם מדליק כימי או דלק לא הולכת עם התחברות ליצרים קדומים.

הוא לקח פיסת נייר ויצר ממנה קונוס, מזג לתוכו שמן בישול והניח במרכז ארובת הגחלים אותה בנה, אחר כך הוא הדליק את הנייר וכיסה את הארובה בפחמים משאיר חרכים קטנים לכניסת אוויר, כך הסביר בעודו נעמד ומותח את גופו. "תראי" הוא אמר, "כשאת חושבת על אוכל דרום אמריקאי, תמיד תחשבי על בשר. את ואני מדברים תמיד על ארגנטינה או פראגוואי כשזה מגיע לבשר, אבל כל חובב בשר יודע שגם הנתח הטוב בעולם יכול לצאת זוועה עם הטבח הלא נכון.

אבל יש הוראות על האריזות התרסתי, מנפנפת בידי בסטייקים כמו הגרסה המודרנית לשבט דב המערות. "הוראות מעולות" הוא ענה והמשיך... "תראי אהובה, בדרום אמריקה, מתחת לכל הגאוצ'וס והבשר המשובח שמגיע אלינו מהם, למטה למטה... בקצה של ארגנטינה וצ'ילה... נמצאת ארץ האש". הוא צודק חשבתי לעצמי מפנטזת על הבשר המצוין שמצפה לי ובלוטות הטעם כבר חשות אותו בחיכי. "כי בשביל בשר טוב צריך אש טובה, אם יש לך בעיה להדליק אש, תלמדי להדליק, אל תעשי חיים קלים עם גחלים שמדליקים את עצמם, הרבה יותר קשה לשלוט בהם אחר כך, הם נגמרים מהר מדי ולא עושים את העבודה" אמר וסימן בידו השחורה מסידור הפחמים על ארובת הגחלים שבנה בעודה בוערת בעוצמה.



"אם אין בריזה בכלל תצטרכי לנפנף 2-3 דקות, השמן יעשה את השאר. רק אל תשכחי להביא שני דברים: מטליות לחות לנקות את הידיים מהפחמים לפני שמתעסקים עם הבשר ושפריצר עם מים בשביל לשלוט באש, עדיף כזה שיוצר מעיין ערפילית".

אני אוהבת קומפוזיציות של מנגלים מלאי כל טוב, מאחר וקצת השתגענו עם כמויות הבשר החלטנו לצרף למדגם גם עוברי אורח, משפחה שחנתה לא רחוק מאיתנו וחבורה צעירה של סטודנטים חביבים, שניצלה היטב את זמנה לפני הסמסטר הקרוב. נתנו לכולם לטעום מכל סוג והפידבקים נעו על סקאלה שבין תענוג לפנטסטי.

אחרי שהתענגנו וניקינו אחרינו חזרתי לחשוב על קולינריה חגיגית, מי בכלל אמר שבשר הוא לא חלק ממנה, הרי בכל מקום בו אנשים חוגגים, ניתן לראות לפחות מנגל אחד ואם תשאלו אותי, השילוב של הכנה טובה וסדרת המוצרים החדשה של אל גאוצ'ו עשוי להטביע חותמו על כול הסועדים ברחביי הארץ, בגנים ובפארקים הלאומיים.



בברכת חג שמח ותיאבון מלבב,



   הבולסת חוקרת (וחוגגת)





לפרטים נוספים אודות סדרת מוצרי הבשר של אל גאוצ'ו - לחצו כאן



הוסף תגובה :
נושא
תוכן
שם הכותב
דוא"ל