הבולסת חוקרת - כך התגנבתי לאירוע פרטי במסעדה*

לפני מספר ימים אני ובת זוגי שתחייה נסענו לתומינו ברחובות ראשון לציון. לקראת היציאה מהעיר הבחנתי במסעדת אל גאוצ'ו מימיני ובלי לחשוב פעמיים עשיתי סיבוב פרסה בצומת הקרובה. יעל נבהלה, לא הבינה מה עובר עליי ושאלה "קרה משהו? הכל בסדר?". הסברתי לה בעדינות שהקרניבור שבתוכי התעורר ברגע שראה את השלט של אל גאוצ'ו. חשוב להדגיש שיעל צמחונית, אבל היא מבינה את הצורך שלי לבשר ולא מנסה לעצור אותי ברגעי "הקריז" שלי.

מצאתי בקלות מקום חנייה, ותוך שניות כבר היינו בפתח המסעדה. אם עד אותו רגע רציתי לנגוס באיזה נתח עסיסי, התחושה רק הלכה והתגברה. בכניסה לסניף ממוקם הגריל-מן ובשרים רבים נחים להם בשלווה על האש. המראה והריחות הללו עוררו את כל החושים שלי וכבר ראיתי מולי נתח אנטריקוט עסיסי שוכב בצלחת. הגריל-מן שאל אם אנחנו לאירוע ואני בלי לחשוב פעמיים עניתי "כמובן!". לא הבנתי באותו רגע על מה מדובר, אבל רק הפחד מהמחשבה שהוא יגיד לי שהמקום סגור בגלל אירוע פרטי, הוציאה מפי את התשובה האוטומטית, שמספר רגעים לאחר מכן הסתברה כתגובה הנכונה ביותר.

חוגגים אירוע באל גאוצ'ו

עלינו במעלה המדרגות, ריחות הבשר שיגעו אותי והמוזיקה הארגנטינאית שהתגברה עוררה את תאבוני עוד יותר. יעל באותם רגעים רק רצתה לרקוד. כאשר הגענו לקומה העליונה הבנו שנקלענו בעל כורחנו לאירוע פרטי במסעדה, אבל בפעם הראשונה בחיי לא רציתי לברוח. להיפך, מראות הבשרים שזרמו לשולחנות רק גרמו לי לרצון עז לתפוס מקום ולהתחיל לבלוס. יעל ניסתה להפציר בי שנלך למקום אחר, אבל אחרי מספר שניות, כאשר ראתה את מבט הקרניבור בעיניי היא הבינה שעדיף לה לזרום איתי.

המקום היה הומה אדם, להערכתי היו במסעדה כ-100 חוגגים. לא היה לי שמץ של מושג מה חוגגים שם. בזווית העין הבחנתי בשני מקומות פנויים באחד השולחנות הפינתיים ליד החלון וגררתי לשם במהירות את יעל. בתוך תוכי הבנתי ששם יש סיכוי שנוכל להיבלע בין החוגגים ולא ישימו לב שאנחנו לא ממש קשורים לאירוע. התיישבתי ליד אישה מבוגרת ומאוד מרשימה והיא בירכה אותי בברכת מזל טוב. החזרתי לה ברכה בנימוס ותוך שניות החלה החקירה. היא סיפרה לי שהיא הדודה של הכלה ושאלה "מאיזה צד אתם?". באותו רגע נפל לי האסימון והבנתי שאנחנו בחתונה שמעולם לא הוזמנו אליה, ואפילו צ'ק לא השארנו בכניסה...

זרמתי בשיחה, והצגתי את עצמי כחבר לעבודה של החתן. מה לא עושים בשביל 350 גרם של אנטריקוט פרימיום עסיסי, טעים ונוטף שומן. למזלי, גם את אותה דודה עניין יותר הבשר שמוגש לשולחן והיא עזבה אותי מהר מאוד. רק היה חסר לי שהיא תשאל מה אני עושה בעבודה והיכן אנחנו עובדים. יעל הייתה משועשעת והחשש שלה התחלף בריגוש מהחוויה שאנחנו עוברים. לא רק שאנחנו במסעדה האהובה עליי, אנחנו באירוע פרטי שהקשר היחידי בינו לבינינו (או לפחות לביני) הוא הבשר.

שלי הייתה המלצרית שלנו. היינו צריכים "לשגע" אותה בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. שלי הייתה שירותית ואדיבה ביותר ועזרה לנו להחליט מה כדאי לנו לאכול. ההתלבטות שלי הייתה כמובן התלבטות בשרית, אבל המלצתה של שלי על הצ'וריסו כמנה ראשונה ועל האנטריקוט פרימיום "דה לה פמפא" הייתה בדיוק במקום. הנקניקייה הייתה מדהימה ולמרות שתיאבון לא חסר לי, היא הגדילה אותו עוד יותר. והאנטריקוט, אוי האנטריקוט, גם עכשיו כשעברו כבר כמה ימים הטעם שלו לא עוזב אותי. אם יש גן עדן, אז את האנטריקוט הזה חובה להגיש בו. יעל, כמו שכבר ציינתי, לא ממש חברה של הבשר וזה יתרון (תמיד נשאר יותר בשבילי). שלי, שנתנה לנו שירות אדיב, עזרה לה לבחור בדג הדניס. אפשר לסכם זאת במשפט קצר: "יעל ליקקה את האצבעות ועל הצלחת נותרו בקושי העצמות". מאוחר יותר, לפני שעזבנו את המקום תפסתי שיחה קטנה עם מנהל המשמרת יניר, הוא גילה לי שאת תפוחי האדמה שאכלה יעל צלו על גריל הבשר. אני מקווה שהיא לא תקרא את הקטע הזה...

אירוע פרטי באל גאוצ'ו

המסעדה מזכירה מסעדה כפרית קטנה, ביתית ונעימה. החלונות הענקיים והווילונות האדומים הגדולים מעצימים את ההרגשה המיוחדת. השולחנות וכיסאות העץ המאסיביים עזרו לי לגלוש עם הפנטזיה שלי והמוזיקה הארגנטינאית שהתנגנה ברקע השלימה את החוויה. באותו רגע חלפה במוחי המחשבה על טיול לארגנטינה.

לצערי הרב נאלצתי להתעורר מהר מאוד מהחלום המתוק שחלמתי בהקיץ. בתחילה התעוררתי בגלל הקינוח המתוק שהוגש לשולחננו, סופלה שוקולד חם ומתקתק להפליא עם כדור גלידה בצידו. למזלנו הספקנו לטעום ממנו לפני שהחתן הגיע לשולחן. הוא חיבק את הדודה שישבה לידי והיא הסתכלה לעברי וחיכתה לראות אותי מברך אותו. תוך מאית השנייה שהשוקולד החם מהסופלה עוד נוזל על שפתיי תפסתי את יעל ונעלמנו מהמקום. בדרך עוד הספקתי להשאיר טיפ נכבד ליניר וביקשתי שימסור את תודתנו העמוקה לשלי המלצרית החביבה. הוא בירך אותנו לשלום, הודה לנו ואמר לי "למה אתם כבר הולכים? בחיים לא היה לי אירוע פרטי במסעדה של זוג כל כך מפורסם, החלק האמנותי עדיין לא התחיל..." מאוד סיקרן אותנו לדעת במי מדובר, אבל הפעם החלטנו להתגבר על הסקרנות שלנו. לפחות ריפדתי את הקיבה שלי בבשר עסיסי, משובח וטעים להפליא, לאותו ערב זה היה מספיק. אם רק היה עליי פנקס צ'קים...


* אין לראות בכתוב המלצה מצד אל גאוצ'ו להתגנב לאירועים.


לפרטים בנוגע לאירועים במסעדות אל גאוצ'ו - לחצו כאן


הוסף תגובה :
נושא
תוכן
שם הכותב
דוא"ל