תקופת הבשר
 

יניב מורוזובסקי הלך לחוות על בשרו (משחק מילים) את סדנת הבשר של אל גאוצ'ו, ולא רצה ללכת הביתה.




27.10.2013 | מאת: יניב מורוזובסקי | צילומים בכתבה: איציק אהרון


זוכרים את הסטייק הראשון שלכם? אולי לא, אבל בתור אחד שגדל על "מנה חמה" וסנדוויצ'ים, אני זוכר את הפעם הראשונה שנגסתי בסטייק עסיסי. זה היה ב"אל גאוצ'ו". מאותו היום הבנתי שנגזר עלינו לחיות ביחד, לטוב ולרע. לסנדוויץ' כבר לא היה את אותו הטעם, והפירה מהיר ההכנה הרגיש לי פתאום עמוס במונוסודיום גלוטמט. תקופה חדשה בחיי החלה – תקופת הבשר.


15 שנים לערך חייתי בלי לדעת מה טעמו של סטייק. לכן שמחתי שאת סופן של 15 השנים הבשרניות אני אחגוג באותו מקום בו הכל התחיל, בסדנה שתלמד אותי את סודות הבשר. הקדמתי לצאת מהמשרד, לבשתי את מיטב חליפות העסקים שלי (ג'ינס וטי-שרט) ושמתי פעמיי אל עבר המסעדה הראשל"צית של רשת הבשר החביבה עלי.


כבר בכניסה נזכרתי מה אני אוהב במסעדה הזו, מקרר הבשר קרץ לכיווני, כאילו לוחש לעברי "עלה למעלה, אני מחליף למשהו נוח ומגיע אליך". בקומה השניה התחיל להתגבש הצוות שיחגוג איתי את חגיגת הבשר של אל גאוצ'ו, חברים, זוגות ומשפחות, שבאו ללמוד איך עושה פרה, רק בצלחת.

   

בשעה שמונה בדיוק נכנס לחדר הפרטי המרווח של המסעדה שף הבית של אל גאוצ'ו, ניקי גרנר, שהוא שם דבר בכל הקשור לבשר ולמנות המרגשות שיש לאל גאוצ'ו להציע. מי שהיה רעב יכל להנות ממנות הלחם החמות לצד המטבלים והצ'ימיצ'ורי הידועים לטובה, בזמן שגרנר הרביץ בנו תורה על עולם הבשר. מלצרי המסעדה הסתובבו סביבנו והציעו כוסות יין לעידוד התיאבון. בהמשך הגיע גם הקופטין, משקה הבית של המסעדה ממשפחת הסנגריה, המבוסס על יין ומיץ תפוזים. 




כולנו קצת ריחפנו כשהתחיל הדיון על המנה הראשונה הכי מהנה לאוהבי הבשר האמיתיים – קרפצ'יו. נתחי הסינטה הפרוסים דק דק הגיעו לשולחנות, בעוד שגרנר מלמד אותנו כיצד לחתוך, לצלחת ולתבלן את המנה. בשתי דקות הפכו הנתחים לחגיגה צבעונית של ממש, וכולנו מצאנו את עצמנו מתלבטים האם אנחנו מתבלנים בעצמנו את המנה, או רבים על צלחת ההדגמה של גרנר. בסוף זכה בה זה שישב מולי. לא הוגן.








לא הרבה יודעים, אבל מגיע למסעדה שאירחה אותנו הרבה כבוד על כך שהייתה בין הראשונות להביא את בשורת הבשר לישראל. מעידן של "סטייק בפיתה" עברנו לצרוך את הבשר שלנו על מגש עץ, עם סכין ומזלג, צ'ימיצ'ורי משובח ויין טוב. גם סוג ואיכות הבשר עשו שינוי משמעותי, מעולם הקפואים אליו היו מורגלים צרכני הבשר, ועד לבשר המשובח המיובא במיוחד מדרום אמריקה כדי לעשות לנו נעים בפה. על ההיסטוריה של אל גאוצ'ו שפעילה בישראל משנת 1982 שמענו במקביל ללעיסת המנה הראשונה. 


מהקרפצ'יו עברנו למנה הראשונה החביבה עלי באופן אישי באל גאוצ'ו והיא האמפנדס. האמפנדס הם כיסוני בצק פריכים, הממולאים בפטריות, תירס או כמובן בשר. וכמה שזה טעים! ניקי גרנר חזר לעמדת ההדגמה, וכמו במיטב תכניות הבישול הכין, מילא, קיפל, הראה לכולנו את שלבי ההכנה ושלח לתנור. כמה דקות אחר כך קיבלנו כולנו אמפנדס חמים. נורא רצינו את אלה שניקי הכין אבל ההוא ממולי שוב שלח את היד למגש רגע לפני כולנו. לא הוגן.


יש כאלה שיטעו וישבעו בשלב הזה. אני לא אחד מהם. אותי לא עשו באצבע, אני לפחות מקווה. היה ברור שעכשיו מגיע הדבר האמיתי. בדרך אל הבשר למדנו על ההבדלים בין סוגי הנתחים, קיבלנו המלצות על מדינות הייבוא המומלצות, וגם למדנו קצת על שיטות ההכשרה של הבשר, שמתבצעות, כך גילינו, מעבר לים. הבשר מגיע לארץ כשהוא כשר, ובסניף בו היינו ההכשרה היא בהשגחת בד"צ בית יוסף, כך שאין מי שלא יכול ליהנות מהמטעמים.


ואז, כשברקע גרנר מסיים את המצגת שלו, זה קרה. מלצרי המסעדה פתחו את דלתות החדר הפרטי, ולקול מחיאות הכפיים הניחו על השולחן נתחי בשר שלא הותירו מקום לספק – הגיע זמן הזלילה. מה לא היה שם? אנטריקוט, סינטה, אסאדו וגם עוף. אורז, תפוחי אדמה והתוספת החביבה עלי, דואט סלטניה פרובנסיאל - צ'יפס ארגנטינאי, בה פרוסים נתחי תפוח אדמה ובטטה כשהם מתובלים היטב בפטרוזיליה ושום. פתאום לא היה צורך לדבר. רק להקשיב לקולות ההנאה של כל יושבי השולחן הרחב כשהם נוגסים בעוד נתח בשר עסיסי. 


תוך כדי האכילה שאל אותי זה שיושב מולי אם הוא יכול לארוז את האוכל הביתה. אני חושב שהוא התכוון לזה. לא הוגן.


את הדקות שאחרי המנה העיקרית העברנו בשאלות ותשובות. מה הבשר הכי נכון לכל תבשיל, איך מטפלים בנתח כזה או אחר, ומה הגוון הכי נכון לבשר. ואז, כמו בכל שמחה, הגיע הקינוח, פלאן, קינוח קרם קרמל, שהשאיר לנו טעם מתוק של עוד.



אז מה היה לנו? ארוחת ערב שגם משביעה את הרעב שלנו וגם את הרעב שלנו לידע, אנשים נחמדים (וקצת מבושמים), וכמובן אוכל טוב והרבה בשר משובח, כמו שרק אל גאוצ'ו יכולים להציע. בדרך החוצה הזמנתי מקום למחר בערב, בכל זאת, תקופת הבשר שלי עוד רחוקה מלהסתיים.


צילומים בכתבה: איציק אהרון



 

 
הוסף תגובה :
נושא
תוכן
שם הכותב
דוא"ל