מונדיאל 2014 - החגיגה של הדרום אמריקאיות

11.6.2014 | מאת: גלעד אגמון
 
מונדיאל 2014 יוצא לדרך ומעבר לחגיגה שמאחדת את כדור הארץ סביב הכדור הפופולרי בעולם, זוהי מעל הכל חגיגה דרום אמריקאית. המארחת ברזיל, תספק אווירת קרנבל כמו שרק היבשת הלטינית יודעת, ארגנטינה, את הקסמים של מסי ואורוגואי את רוח הקרב של לוחמה.

אנחנו באל גאוצ'ו סוגדים לכדורגל הדרום אמריקאי לא פחות מאשר לבשר שהיבשת מציעה. אך אל תיראו בנו קהילה אחת ומאוחדת. יש ביננו הרבה יותר רובים משושנים. כל אחת מהנבחרות המייצגות את הכדורגל הטכני והשמח רוצה להיות גאוות היבשת והן אינן מסמפטות, בלשון המעטה, האחת את השניה. ששת הנבחרות שייצגו את היבשת הן: ברזיל, ארגנטינה, אורוגואי, צ'ילה, אקוודור וקולומביה. אנחנו נתרכז בשלוש הראשונות, אשר להן כבר יצא להניף את הגביע החשוב בעולם.

דגלוני המדינות הדרום אמריקאיות

נבחרת אורוגואי, או כפי שהיא מכונה, לה סלסטה (התכלת) היתה למדינה הראשונה שזוכה במונדיאל, איי שם ב-1930, (רגע של חוקר היסטורי בעוד 3..2..1..., עוד לפני עליית הנאצים לשילטון סמיילי חוקר) והאוהדים שלה, כן גם אלו שעוד לא סיימו גן חובה, יתפארו ברזומה הזה לנצח. זקני השבט מתרגשים במיוחד מכך שהמשחקים נערכים בברזיל וזאת כיוון שבפעם האחרונה שזה קרה (1950) הם זכו בגביע השני והאחרון שלהם.

בפעם האחרונה אגב, שמשחקי הגביע העולמי שוחקו בדרום אמריקה (1978), היתה זו ארגנטינה שאירחה ואף זכתה בתואר הנכסף לראשונה בתולדותיה. נבחרת האלביסלסטה (לבנים-תכולים) זכו בתואר הנחשק האחרון שלהם ב-1986 בזכות יד האלוהים המפורסמת. ומאז? מאז הם רק חולמים על יורש למראדונה (על המועמד לרשת אותו עוד נדבר בהמשך), וכמה שהשדרים הארגנטינאים משוועים לצעוק את הגוללללללללללל!!! המפורסם שלהם בשער ניצחון תכול לבן בגמר הגדול בריו.

גוללללללללללללללל
אחרונה חביבה היא ברזיל המכונה הסלסאו (הנבחרת). אין עוד נבחרת בעולם מלבדה שזכתה במונדיאל חמש פעמים. הפעם האחרונה היתה לפני 12 שנה ביפן ודרום קוראה. הברזילאים לא יכולים כבר לחכות. בשנים האחרונות שמענו לא פעם ליחשושים האם המדינה תספיק להכין את האיצטדיונים והתשתיות, שמענו על אסונות שנקרו בדרך ואפילו על פועלים שקיפחו את חייהם. אך שום דבר שבעולם לא מנע מאזרחי ארץ הסמבה לחלום שנבחרתם תרקוד כל הדרך אל לגמר.


כוכבים יש רק בשמיים. נו טוב... וגם על הדשא:


ניימאר, או בשמו המלא: ניימאר דה סילבה סנטוס ג'וניור הוא התקווה הגדולה של ברזיל כולה והבחור בסך הכל בן 22. ניימאר החל את הקריירה בסנטוס ועבר בקיץ שעבר לברצלונה במהלך שעורר המון שאלות כגון: האם יצליח גם מחוץ לברזיל וחשוב מכך, האם יסתדר עם כוכב היריבה המרה, ליונל מסי. אז בינתיים הברזילאי שמזכיר מעט תרנגול בזכות התסרוקת לא הותיר חותם רציני בקבוצה ואפילו לא פיקנטריה מרתקת בנוגע לחברו לקבוצה.

ניימאר
צילום: Agência Brasil ברישיון CC Attribution

לואיס סוארס, הכוכב הבלתי מעורער של אורגאוי, נחשב היום לאחד מהחלוצים הגדולים בעולם (אם לא הגדול ביותר) לאחר שכבש העונה 31 שערים במדי ליברפול. סוארס הוא הנשמה הגדולה של הסלסטה. האוהדים לעולם לא ישכחו כיצד הקריב את עצמו ברבע גמר המונדיאל ב-2010 כאשר בסוף ההארכה של משחק רבע הגמר מול גאנה הציל כדור מקו השער בעזרת ידו. המהלך הזה השאיר את נבחרות בחיים והיא הצליחה לעלות לחצי הגמר לאחר דו קרב פנדלים. סוארס כאמור הורחק ולא היה חלק מההדחה בשלב הבא. כעת, החלוץ בשל יותר להוביל את נבחרתו עד הסוף והוא אימתם של כל שחקני ההגנה.

לואיס סוארס
צילום: Jacoplane ברישיון  CC Attribution Sharealike

אחרון חביב הוא ליונל מסי, לדעת רבים, השחקן הטוב בעולם כעת (למרות עונה בינונית בסטנדרטים שלו). רבות דובר השנה שמסי שומר את עצמו למונדיאל. כל שחסר לפרעוש מרוסריו כדי להטביע את חותמו אצל הארגנטינאים ולהוריד את ה"קוף" (מראדונה) מהגב, הוא לזכות בתואר הגדול בעולם, פשוט את שאר התארים האישיים והקבוצתיים כבר יש לו.

ליאו מסי
צילום: Jacoplane ברישיון CC Attribution Sharealike

מסי יבוא למונדיאל הזה רעב מתמיד. הוא מוכרח להשתיק פיות לכל מי שמזלזל ומפקפק בו, בכושרו ומנהיגות שלו. עם צוות התקפי משלים בדמות אנחל די מריה וגונזאלו היגאווין הארגנטינאים צריכים לפחד רק מהאויב הכי הגדול שלהם – הם עצמם... טוב, ואולי ההגנה שלהם.

פרשני היבשת בטוחים שאחד מהשלושה יניף את הגביע. ואתם?
 

מונדיאל בברזיל - הרבה יותר מכדורגל


האוהדים הרבים שיצבאו את ברזיל בחודש הקרוב ימצאו במדינה הרבה יותר מכדורגל. ברזיל מציעה חופים נפלאים, נוף מושלם, פסל אחד מפורסם ומעורר השתאות של "ג'יזס קרייס" וכמובן רקדניות סמבה עם עינטוזים ששמורים בעיקר לימי קרנבל והרי אין קרנבל גדול יותר מזה של המונדיאל.

אך מעל הכל, כן מעל הכללל, התיירים הרבים יזכו לטעום את טעמו האיכותי של הבשר הטוב בעולם. בשביל מי ש"רעב" לקרוא עוד קצת, הבה נסקור מעט מהבשר הייחודי של דרום אמריקה.

דגלים

פיקאניה: הנתח המפורסם של דרום אמריקה הוא בעל טעם בשרי נהדר, שאינו שמן במיוחד אבל עסיסי ומלא בטעם. הפיקאניה פופולרי במיוחד, בצ'ורסקריות של ברזיל. בישראל בחרו לקרוא לנתח הנ"ל בשם שפיץ צ'ך (כן כן, תשאלו את הקצב שלכם) שזהו שפיץ המותן.

הפיקאניה מוגשת לרוב על הגריל או צלויה ומומלץ לתבל אותה במלח גס בלבד. ניתן לצלות את הנתח כולו ואז לפרוס אותו לפרוסות, על מנת שיהיה ניתן לחלוק בו בין מספר אנשים. לחילופין ניתן לחתכו לפרוסות עבות כך שתוכלנה לעמוד על הגריל, כאשר שכבת השומן נמסה מעליהן עד ששארית השומן הופכת פריכה. בשלב זה יש לחתוך את הפרוסות באמצע ואת הצד הלא עשוי של כל פרוסה לצלות לזמן קצר... קשה לנו להמשיך לכתוב שורות אלו כיוון שהריר כבר על כל המקלדת.

צ'יביטו: זהו המאכל הלאומי של האורוגואיים. המאכל הנפלא הזה הוא למעשה בשר בקר עשוי על פלטה בתוך לחמניה עם כל תוספת שאתם רק יכולים לחשוב עליה. שימו לב לתיאור של איתי ממערכת "למטייל" למנה האורגאווית: "מאכל הלאומי של אורגוואי ומכת כולסטרול נפלאה, שפשוט אסור לכם לפספס. מדובר בלחמניה עגולה גדולה, שבתוכה מכניסים נתח בקר דק ועליו בייקון, נקניק, גבינה מותכת, עגבניות וביצת עין וכל זה בתוספת כמות נדיבה של מיונז, שמבטיחה שלפחות תגיעו לבית החולים עם חיוך של אושר על הפנים".

צ'יביטו

ומהיכן הגיע השם צ'יביטו: הפירוש המילולי של צ'יביטו הוא עז קטנה. אך ישנם מספר סיפורי עם שמנסים להסביר כיצד כריך הבשר נקרא על שם של עז. אחד מהם תפס אותנו במיוחד: היה היה אדם פשוט מהעיר מונטווידאו אשר עבד למחייתו ממכירת כריכים. את הכריכים היה הוא מכין בעצמו והם נחשבו לטעימים ביותר בכל האיזור.

באחת הפעמים שעמל האיש על המצאתו של כריך חדש: סטייק בקר בתוך לחם שאור עם תבלינים ייחודיים, נתקלו עיניו ברועת עיזים יפיפייה. הנערה כל כך היפנטה את האיש עד שגרמה לו להחסיר מספר פעימות ואף לשכוח את הספרדית השגורה בפיו.

הוא כל כך רצה לקרוא לה לעצור, אפילו לרגע קט אך לא הצליח להוציא הגה. עד שפצה פיו, כל שהצליח למלמל הוא "צ'יביטו" (כאמור, עז קטנה). אך המלאכית הצעירה לא הבינה שהוא קורא לה ולכן לא הסתובבה. מאז אותו יום סבל הבחור משברון לב. כל זאת לא מנע מהכריך החדש שהמציא להפוך ללהיט וכל עוברי האורח שששאלו לשמו נענו ב: "ציביטו... צ'יביטו". ומאז קיבל הפלא הלאומי והמשובח את השם צ'יביטו.

מאז כולם קוראים לכריך המשובח ההוא בשם "צ'יביטו".


האסאדו הארגנטינאי: בארגנטינה אהובתנו קשה לנו לבחור מנה אחת. המדינה גאה בבשר שלה שנחשב לעילוי בכל קנה מידה. הבשר (במיוחד בשר הבקר) מהווה חלק עיקרי במטבח הארגנטינאי. בקבוצת הבשרים ה'צרובים' (הבשר אשר נצלה על אש חזקה) ניתן למנות את הצ'וראסקו (סטייק מבשר בקר), בשר צלוי מן האסאדו וצלעות בקר. נוסף על אלה אין ארגנטינאי אחד שלא אוכל נקניקיות צ'וריסו כאילו היו חטיף שלאחר המנה העיקרית.

אסאדו

אך השם המפורסם ביותר הינו אסאדו שמתאר דווקא את שיטת צליית הבשר על הגריל. באסאדו אסלי מבעירים אש בתוך בור וצולים את הבשר על צלבי מתכת ("אסאדורס"). החום והמרחק בין הפחמים לנתחי הבשר חשובים על מנת שהבשר יעבור צלייה איטית. שעתיים הם פרק זמן ממוצע לחווית האסאדו.

האוהדים הארגנטינאים מקווים לאכול המון אסאדו ולצפות בגיבוריהם מביאים את הגביע הביתה וחוששים מכך שהשחקנים יאכלו אסאדו ויהיו כבדים, מה שישלח את האוהדים מוקדם הביתה.

נסכם זאת כך: כל עוד שהשמש שעל דגל ארגנטינה לא תחווה ליקוי חמה... אנחנו אופטימיים.

מונדיאל גאוצ'ו